השעה כעת 16:22. או שתשאירי את התיק ותחזרי או שתחכי. לא מסוגלת ללכת לשום מקום, מתיישבת בלובי הקטן ומחכה. אבל רוב הזמן זו חווייה מעוררת השתאות, במיוחד בכל מה שנוגע לדיוק, כמו הדיוק של הרכבות. נוקשה, by the book. והיפנים? צייתנים. ממושמעים. עושים רק מה שמותר. נגנבת מהקפדנות. הרי הקפסולה מוכנה, זה לא שמנקים אותה כעת, הצ’ק אאוט בעשר בבוקר, אם כך למה לא לאפשר לי להיכנס עכשיו, גם אם היגעתי 40 דקות לפני הזמן. להגיע ליפן כתיירת מארץ בה הבלאגאן חוגג וכל אחד עושה במרחב הציבורי כבשלו, זו בהחלט חוויה. קשה לי מאוד לא להגניב איזו קללה, כי נו, באמת, היגעתי אחרי נסיעה ארוכה, לא רואים עלי שאני עייפה? החוקים של “עשה ואל תעשה” מאוד ברורים, כתובים בשלטים הפזורים במרחב הציבורי למען הסר ספק. אסור לעשן, למעט באיזורים המסומנים, אסור לרכב על אופניים ברחובות מרכזיים, אסור להרעיש, ללכלך, להשמיע צילצול בטלפון הסלולרי, להשליך אשפה בשירותים ועוד ועוד. חדרים לפי שעה מרגיזה, כמו עכשיו, שנדרשת להמתין 40 דקות, כי הצ’ק אין בחמש ולא דקה קודם. בהודו בחיים לא היו “מייבשים” אותי בהמתנה לחדר. ככה. כי זו יפן.
Hello world!
Welcome to your brand new blog at Edublogs!
To get started, simply visit your blog’s dashboard, edit or delete this post and check out all the other options available to you.
Like more help?
We can walk you through step-by-step in our guide to getting started with your blog.
Happy blogging!